בן תמימה ויהושע, דור שביעי בארץ, נולד בט"ו בתמוז תרפ"ח (3 ביולי 1928), בירושלים.

אימו הייתה גננת ואת חינוכו החל נחום לוי בגן הפרטי של אימו בשכונת "גאולה". אביו היה איש ציבור ופעיל בן השאר בסוכנות היהודית ובהמשך תפקד כגזבר ההסתדרות. נחום למד בגימנסיה העברית ברחביה. בתקופה זו למד גם נגינה וסיים את לימודיו בקונסרבטוריון בירושלים בהנהלתו של הפסנתרן סידני סול. בגיל 14 התנדב לתנועת "גורדוניה" ולתנועת "ההגנה" בירושלים. עם קבלת תעודת הבגרות, התגייס למשטרת היישובים ושירת בה עד תחילת לימודיו ב- 1947 באוניברסיטה העברית. בשנת 1948 התגייס לצבא ההגנה לישראל והיה בין פורצי הדרך לירושלים. במהלך המבצע נפצע, אך חזר לשירות עם החלמתו. בתחילת שנת 1949 יצא נחום לוי לשוויץ ולמד רפואה באוניברסיטת פריבורג ולוואן. עם חזרתו לארץ בשנת 1953המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית והוסמך לרופא. בארץ נשא לאישה את ביתו של המשורר אלכסנדר פן, אך נישואים אלו לא האריכו ימים. מתוך תחושת שליחות, בחר דר' נחום לוי לשמש כרופא קהילתי ביישובי פרוזדור ירושלים. תושבי האזור העריכו מאוד את מסירותו ופועלו למען האדם הסובל ואהבו את אישיותו. דר' טובה ישורון-ברמן, בהקדמה לספר "על רפואה קהילתית ואזורית, כותבת כי: "דר' נחום לוי היה מבוגרי הפקולטה לרפואה בירושלים, שהלך לשנת שירות בכפר ולא מתוך שהוטלה עליו חובה זו, אלא מפני שראה צעד זה כיעוד – ליצור דפוסי עבודה שיהיו הולמים יותר את צרכי האוכלוסייה ועם זאת יניחו אפשרות לרופא הכפרי להתקדם במקצועו ולחזק את רצונו להכות שורשים בכפר. מאמרו: "מרפואה ללא תוכן לרפואה מתוכננת" מוקדש לבעיות אלו". במקביל לעבודתו כרופא עסק דר' נחום לוי במחקר ופרסם בירחון "הרפואה" שלושה מאמרים המסכמים את מחקריו בתחום: עקיצות עקרב, סרטן הרחם, הרפואה הציבורית. על בסיס מחקרו האחרון בתחום הרפואה הציבורית נבנו בהמשך מרכזי בריאות באזור בית שמש ובאזורים אחרים בארץ. מרכזים המשלבים בתוכם שירותי בריאות ורווחה. ביום כ"ב בחשוון תשי"ז (27.10.1956) נסע דר' נחום לוי, במסגרת תפקידו כרופא קיבוץ צרעה לטפל בילד חולה. בחצות הלילה כשמיהר להביא לילד תרופה, נתקע הג'יפ שבו נסע על פסי הרכבת. נהג הקטר שלא הבחין בג'יפ בגלל האפלה באותה העת, פגע בו למות. ד'ר טובה ישורון-ברמן מוסיפה כי בדר' נחום לוי נתמזגו כל הסגולות הטובות של רופא ואדם גם יחד. מזיגה זו היא שעוררה את הערצתם של כל יודעיו ומכריו. ההורים תמימה ויהושע ששכלו את ביתם הראשונה בהיותה בת שנתיים, שכלו גם את בנם יחידם נחום ולא ידעו נחמה עד יומם האחרון